יעל,
לא ידעתי כיצד לפנות אליך.
איך לקרוא לך?
"גיסתנו" וזה כל כך לא שלם.
איך לקרוא לך?
"אחותנו" וזה כל כך לא מספיק.
איך לקרוא לך?
"מורתנו" וזה כל כך לא שלם.
איך לקרוא לך?
"חברתנו" וזה כל כך לא שלם.
התיאור היחיד ששלם לי איתו הוא לקרוא יעל אהובה
איך אוכל לתאר לך מה קורה לנו עכשיו מהרגע האחרון שבו הדהד קולך בביתנו, שלוש שעות לפני שהתמוטטת אל תוך המכשירים, שלא הצליחו להחזיר לך את נשמתך - ועלית השמימה בסערה, מותירה את כולנו שבורים וחסרי אונים.
ב-7:00 בערב כאשר התקשרת, כולנו היינו סביב שולחן השבת לקראת הארוחה, ואת עם הנכדים ברקע בדרך לחדר האוכל, שמנו אותך על ה"ספיקר" וכולם היו מרותקים - כולם היו מרותקים מהעוצמה, מהנחישות, מהבהירות, מרוח הלחימה, מהאמונה האדירה.
כל כך מרותקים שאיש לא העז להשחיל מילה, רק דמענו מהתרגשות, רק הקשבנו באהבה ולא ידענו כי בעוד 5 שעות דמעותינו, דמעות ההתרגשות והאושר, יהפכו לדמעות של שוד ושבר.
יעל אהובה,
מהרגע שהלכת תמונותייך מרצדות מול עיני - כמו מחזה עם אין ספור מערכות וכאילו מנהרת הזמן מנסה להוביל אותי בסערה אל הרגעים החשובים.
אבל כולם כל כך חשובים שאני לא יודע על מה אוותר ועל מה לא אספר - כי אם אספר את הכול הרי אעמוד כאן עוד מספר שנים מספר ומספר ומספר... וכך אולי היינו דוחים את הפרידה.
אני יודע שכל מי שנמצא כאן יודע על מה מדובר, אין אדם כאן שאין לו את היעל שלו, את "הרגע היעלי" שאותו לא ישכח לעולם.
יעל אהובה,
הגחת לעולמנו, למשפחתנו, כמו נסיכה שהגיעה מעולמות קסומים. הגעת עם הורייך ואחיותייך.
אביך גד חמור הסבר ואמך רחל שופעת ומקסימה.
את באת להתחתן עם אחי הבכור יחיא, ובסוף מצאת עצמך מתחתנת עם כולנו - נשואה למשפחה שלמה, מסועפת, לא רק המשפחה הקרובה התאהבה בך - גם המשפחה היותר רחוקה. דודים ובני דודים, אחיינים ואחייניות.
את היית בקיאה יותר מכולנו בקשר המשפחתי ובשושלת כולה.
אמא שלנו שהייתה כל כך חשדנית לכולם ראתה בך את אשת סודה שעליה אפשר לסמוך. אבא תמיד קרא לך, לפני יום כיפור לקבל את עופות הכפרות, לפני פורים דמי פורים לילדים, לפני טו בשבט חבילת שי, אריזה של פירות יבשים לכל ילד וילד.
יעל אהובה - דבר לא עמד בפנייך. כשהחלטת להגיע - לא מזג האוויר ולא אמצעי תחבורה היו עומדים בפנייך - הגעת לכל מקום, לכל אירוע, שמחה או עצב - את היית שם!
מהר מאוד התחברת למסורת, לסיפורי האגדות ולהיסטוריה המלווה את המשפחה.
בליל הסדר לבושה בחגיגיות, לעיתים עטופה בכפתן, ויחד עם אמא מקיפה את כל בני הבית ומניפה מעלה מעלה את המגש הענק מעל ראשי האורחים כמיטב המסורת.
כשהשמחות הגיעו לשיא וכולם היו מבושמים והשירה געשה, והרוקדים מפזזים, את היית חלק מהעניין, תמיד היית לוקחת את הצעיף, עוטפת סביב מותנייך ובלי שום חשש פורצת במחול סוער. גם אם תנועותייך לא היו מושלמות, הניצוץ בעינייך עשה את הכול, השמחה היוקדת, האהבהלסביבה הפכו אותך למוקד שכולם הצטופפו סביבו.
יעל אהובה,
כשנפצעתי, שכתבי בסורוקה תקופה ארוכה מאוד.
הגיעו הרבה מבקרים ומלווים, אבל כולם בבית החולים ידעו שיש מי שמגיעה כל יום גם אם למספר דקות, אבל היא תגיע, בדרך לא דרך, אחרי שפספסת את האוטובוס, תמיד היית שם.
ותמיד רגועה, כאילו כלום לא קרה. וכששאלתי - "ואיך תחזרי? איך את מגיעה לקיבוץ?" תמיד חייכת ואמרת - אני מגיעה לכל מקום.
אחר כך הבאת אותי לקיבוץ, לשהות כאן בתקופת ההחלמה שלי על כסא הגלגלים. אלה היו השנים בהן ניתאי הגיע לעולם ומהר מאוד מצאת פטנט שיאפשר לך לטפל גם בניתאי וגם בי, פשוט לימדת אותו שיש לו דוד על כיסא גלגלים והוא אפילו יכול ליהנות מזה.
בקיץ 1994 נסעת עם המשפחה למרוקו. בתקופה ההיא היה קשה להיכנס למרוקו, ואנחנו השפענו במקומות הנכונים והנה קיבלת תעודת מעבר שעליה כתוב שנולדת במרוקו - זה היה קצת מצחיק, אבל יותר מרגש כאילו והגשמת משהו נוסף, והמסע היה מרתק מאין כמוהו, ובוודאי לא נוכל לשכוח את שיא המסע כאשר הגענו לאותו קבר צדיק, בו הבריא יחיא אחינו, אהובך, בעלך, אותו המקום שעל פי אגדת משפחתנו הוא החל ללכת מחדש.
ראיתי את ההתרגשות העצומה שפקדה אותך כאשר הלכת בתוך המחילה החשוכה בה טפטפו המים מתוך הסלע, ויחיא אמר, "כאן זה קרה, כאן ישבתי עם אמא, כאן התחלתי ללכת".
ואת בכית מהתרגשות, בכית משמחה. רגע מדהים של אשה החיה את כל הקצוות, את כל העולמות. האישה המודרנית ביותר, המתקדמת ביותר, החכמה ביותר. שום מאמר באינטרנט לא יעלם מעיניה, ולא יחסר לה זמן לקרוא עוד מחקר ועוד מחקר, אך באותה מידה תמיד מרותקת מהאנשים הפשוטים, עם הסיפורים העממיים, עם האמונה בניסים ונפלאות. אישה שיודעת לצעוד בחצרות מלכים וקיסרים אך יודעת ללכת בין אנשים פשוטים ואביונים.
היית העובדת הסוציאלית הכי מסורה בעולם, את פשוט התמכרת למקצוע ולתכלית שלו.
לא משנה איפה היית, הכול בער בך, היית חסרת מנוחה, כשהיית מגיעה לאזכרות, היית ממתינה לסוף האזכרה ולוקחת תבשילים ומצרכים שנותרו, אוספת ואורזת. "זה למשפחות שלי בבאר שבע, הם מחכים לזה, אני אעבור דרכם".
גם כשחלית לא הפסקת לעבוד, פשוט הרגשת שזאת התרופה שלך. לא שמעת בעצת הרופאים להפחית במאמץ, ראית במאמץ את הדרך להתגבר, ואכן הצלחת בכך, מאוד, היו לך ימים מאושרים, פתאום את רואה את פרי עמלך, איך ילדייך המדהימים פורחים להם כל אחד בדרכו ואיך בין לילה הפכת לסבתא, סבתא מאושרת, עם נכדים מדהימים שהיו מאושרים לצידך.
הסבתא החיננית, הסבתא המשמחת, הסבתא המחבקת, הסבתא האוהבת.
והנה כולנו עומדים מולך המומים, מוכים מצער, לא יודעים איך לסיים, איך לומר שלום, כל כך קשה יעל שאין לי דרך לסיים אלא בדברי קינה שכתבתי -
קינה לך יעל כתבתי
קינה בה תאמר זעקתי
קינה שתהדהד ותזעזע שמיים וארץ.
עליך יעל האהובה, שחייך נראו כחיים ללא קץ.
קינה לך ילידת חדרה, נווה חיים
שגדלה בנוף ים חיים מדהימים
קינה לך בת למשפחת כ"ץ - כהן צדק
כמה מתאים לך הכוהנת המאמינה ורודפת הצדק
קינה לך שגדלת בצילו ובחברתו של אבא גד,
שהעביר לך ערך מסירות לעבודה שבתע"ש למד
קינה לך שגדלת עם רחל האמא והחברה לחיים
שהבינה ונסחפה איתך בהתמכרותך לספרים
קינה לך ילדת החוף שאהבה גלים שקטים ומים גועשים
שכל הגברים שרקו לך, הנערה היפה עם העור והפנים השדופים והשזופים
קינה לך מדריכת הנוער העובד בימים
ללא טלוויזיה ואינטרנט
שבמקומם את אהבת הארץ מסירות
וערכים לילדים ידעת לתת
קינה לך על הימים היפים של לימודי הספרות באוניברסיטת ירושלים
שם פגשת את אחינו יחיא, אהובך, שלכל מקום אליו הלכתם צעדתם יחד שלובי ידיים
קינה לך חברת קיבוץ רביבים שכל שביליו שבילייך, חגיגותיו חגיגותייך, הצלחותיו הצלחותייך
כי כאן לישוב הזה, לנגב הזה במסירות אין אין קץ, אטית תאת כל מחוייבויותיך
נקונן לה, לעלמה שהגיעה והפכה בין רגע הנסיכה למשפחת פרץ
ששבת האת לב כולם ובנתה שושלת נהדרת, ילדים ונכדים המשביחים את הארץ
נקונן לך האישה עם האסטטיקה, האתיקה, ההגינות והחברות שהיו לך לסמלים
אהבת האדם ועזרה לזולת, מנהג אנשים ישרים היו עבורך לדרך חיים
נקונן לאישה שהנהיגה והפיחה רוח חיים לתפיסה החברתית
כי בזה ראתה את יעודה האמיתי של התנועה הציונית
נקונן לך יעל אהובה שתמיד שאלנו מאיפה לקחת את הכוח,
את כוח ההתעלות, את כוח האצילות, את כוח האהבה, את הכוח לסלוח
קינה לך יעל אהובת כולנו
ואין להציע אלא קינה שאותה נקונן ואיתה נתנחם
אין לי נחמה ליחיא, לניתאי, לנדב, לאפרת, לרעות, לרותם, לאייל-דוד, לשחר ולדרור. לדורית ועדי לאילנה ונורית, לאחיי ואחיותיי וכל בני משפחותינהו
כי נחמתם בשברם וזעקתם בבכיים. אין לי נחמה להציע אלא אהבה גדולה שתחזק את כולם ותעזור לגבור על החלל העצום שהותרת.
אני יודע שזה מה שאת רוצה, שבמקום קינה ניתן להם ציווי בשמך
לא להתפרק אלא לאהוב כפי שלמדנו ממך
להמשיך את כל אשר עשית ובנית,
להמשיך ולטפח את כל אשר אהבת.
יעל אהובה שלנו,
לכי לדרכך אל המלאכים וכל יושבי שמיים שהיום נשמה טהורה יקבלו,
הם יודעים זאת ולך מחכים.
את הולכת יעל האהובה והרוח מתנגנת כמנגינת הנבל
את הולכת ואנחנו שוקעים אל האבל
לכי ותנוחי בשלום על משכבך
גם רגבי העפר לא יעצרו את צוואתך
כי אנו נשבעים להמשיך את דרכך
תשובותינו כתשובותייך בהרבה מעש ולא במלל
נעצים את אמונותייך בערך האדם, צדק חברתי, שוויון ושלום בישראל
ובכך יהיה נצחונך ונצחוננו, ובכך תהיה נחמתנו
יהי זכרך ברוך.