בשנת 2002 סמנה יעל פרץ תקדים ברביבים , בניגוד להמלצת צוות איוש תפקידים בקהילה הציעה את עצמה יעל להיבחר כחברת מזכירות. צעד לא מקובל , בעיקר ברביבים . יש שנוהגים לומר שהחלטות פרצות דרך אינן בהכרח נופלות על הקונצנזוס.
ליעל הייתה חשוב להשפיע , להביא קול חברתי למזכירות, לדאוג לפרט ולמערכת שפויה . בשבועות הקרובים הייתה צפויה יעל לסיים קדנציה מלאה כחברת מזכירות.
למדתי להעריך ולאהוב את יעל בעיקר מהחודשים בהם ישבנו יחד במזכירות. בהפסקת סיגריה תמיד יישבנו את הדברים בינינו . לא תמיד הסכמנו והרבה פעמים נותרנו חלוקים, אבל יעל תמיד הסכימה להקשיב ולחשוב רגע עוד פעם , אולי אפילו לשנות את דעתה . מצד אחד הייתה לוחמת – אבל לא סתם לוחמת קשובה.
לכל אדם יש מגוון של תכונות ויכולות, תכונות אופיו ויכולותיו מתפרסות על קשת גדולה . אני מעריך במיוחד יכולת אנושית מסויימת אחת. היכולת להסתכל לאדם בגובה העיניים , לתת את הכבוד לכל אדם ואדם, לא לזלזל , לא להתנשא , לא לפסול על הסף . את זה היה ליעל בגדול.
היא הסתכלה לכל אדם בעיניים והשתדלה להתנער מכל דעה קדומה והנחה מקדימה . ניסתה תמיד לבחון את מה שנאמר מולה בעיניה שלה.
ליעל היה חשוב להגיע לדיוני המזכירות. היא הייתה מקצרת ישיבות במקום עבודתה וחוזרת לא אחת בטרמפים בכדי להספיק לדיון. בצעדיה המיוחדים הייתה נכנסת באיחור קל ומתיישבת לשולחן , שואלת על מה מדברים ומבקשת עדכון מהסובבים אותה ...
אובדן הו תמיד קשה , אובדנה של יעל קשה לי במיוחד. .
אני מחזק את ידי המשפחה – ובשם המזכירות שולח חיזוק ליחיא והלדים . אני בטוח שהזיכרון של עלי ילווה אותנו עוד ימים רבים.