מה אצה לך הדרך?
מדוע נדם ליבך בטרם עת?
שחרית של עלומים אבדה
ובשמי הנגב זועקה:
אל אלוהי צבאות שמיים וארץ אייכה?
ראה מי העומדים לפניך: אנא אלופי כל הארץ
באביב ימיה נגדעו חייה ואתה עוונה:
כי תמיד יעל לקחה אל ליבה
אבל ליבה הקטן אל עמד לו כוחו ונדם.
רכבת החיים נעצרה פתאום
וקולך וצחוקך כבר אינם כאן היום!
מה יגידו נכדייך ושתי בנותייך שטרם הספיקו להקים בית משלהן
האם כאחד האדם תימוגי, תדומי ולא יישמע עוד קולך?
אחיותייך אילנה ונורית והמשפחות כולנו אהבנוך מעומקי ליבנו
הינומת רגבייך מזור לנו – אהובתנו יעל!
נפשנו ברגבי נשמתך עטופים
חנוך אבני