שלושים למותה של אחותנו יעל
יעל נולדה ב – 1948 עם הולדת מדינת ישראל.
יעל נולדה לתקופה מליאת תקווה למדינה ולמשפחה. אמא אמרה שכאשר יעל תגדל לא תהיינה יותר מלחמות.
עתיד ותקוות נובעים ממקורות העבר.
ברצוננו לספר מעט על הרקע שממנו ועליו גדלה יעל.
גד, אבינו, נולד ב 1909 בקאסל שבגרמניה בשם רודולף כצנשטיין.
אביו לודוויג וסבא של יעל היה תעשיין ובעל בית חרושת לברזנט לאוהלי קרקס ואוהלים צבאיים. אמו, קטה (סבתא של יעל ), חונכה ברוח תנועת ההשכלה, האמציפציה בגרמניה. שניהם היו מעורים בתרבות הגרמנית האריסטוקרטית. הם היו חילונים מלידה ובהכרה, יחד עם זאת למדו לימודי יהדות, היסטוריה יהודית, תנ"ך וחגגו את החגים היהודיים.
הבית היה בית עשיר, אך הילדים, אבינו ואחותו חשבו שהם עניים, שכן מנהג הייקים- אסור לבזבז כלום ואסור לדבר על כסף.
1930- אבא למד בטכניון בקאסל הנדסת כימיה וכשסיים את לימודיו כבר נשבו רוחות האנטישמיות בגרמניה, והוא הצטרף לתנועת הנוער הציוני.
אמא, רחל נולדה במישנגלדבך ב 1914, בשם אלזה קרקו. אביה הביולוגי נהרג במלחמת העולם הראשונה, והיא לא הכירה אותו. אמה נישאה בשנית להרמן מאייר, אשר אימץ אותה והיא אמצה את שמו מאייר.
אבא עלה ארצה ב1934 בעלייה החמישית- היא עליית הייקים. אמא עלתה ב 1936 עם עלייתם שינו את שמם לגד ולרחל.
הם הכירו והתחתנו בכרכור, ב'במפנה' שהייתה קבוצה של חלוצים מהשומר הצעיר, שהוכשרו לעלייה לקרקע והקימו את קיבוץ דליה, ההורים לא עלו לדליה, בשל מחלוקות פוליטיות. בעת הפילוג, אבא שייך עצמו למפלגת אחדות העבודה. הם עברו לגור ברחובות. שם אבא קיבל עבודה ככימאי במפעל תע"ש שהיה בבור בגבעת הקיבוצים.
מאוחר יותר, עברו לשכונת נווה חיים שבחדרה ושם נולדה יעל.
ב 1951 – נפצע אבא בפיצוץ במפעל תע"ש ואיבד את כף ידו הימנית.
ב- 1954 עברו לגור בנוף ים, הרצליה.
ההורים היו ציונים סוציאליסטים וישראלים בכל נפשם. הם הקפידו על העברית ובגרמנית דברו רק כשלא רצו שנבין את הנאמר. למרות החלטתם להיות ישראלים, החינוך הקפדני הוטבע עמוק באישיותם והיקה נשאר יקה.
סדר צריך להיות, זמן זה זמן ואין לאחר. לא יוצאים מהבית ללא ארוחת בוקר.
בין 2:00 עד 4:00 – מנוחת צהריים – חובה. ארוחת ערב בדיוק בשעה 7:00.
לא יוצאים מהבית לפני שגומרים שיעורים.
לא מקבלים מנה אחרונה לפני שגמרו את העיקרית, ובעיקר חובה לגמור את כל האוכל בצלחת.
לימודים היו הדבר החשוב ביותר בבית. מעולם לא חסר כסף לצורכי לימוד, ספרים וחוגים. יחד עם זאת היה הרבה עידוד ללכת לתנועת הנוער העובד שהווה בסיס לחינוך דמוקרטי סוציאליסטי שקבלנו בבית.
ובנושא האהבה – יקים לא מפגינים אהבה בחיבוקים ונשיקות. אהבה היא עניין פרטי. האהבה התבטאה בדאגה יום יומית, באיכפתיות לכל מה שקורה לנו ובמתן כל האפשרויות ללמוד ולהתפתח בכל תחום שנבחר.
ארוחות בוקר וצהריים וערב תמיד מוכנות על השולחן אמא תמיד בבית לדאוג לכל,
בערב אבא עם קוביית שוקולד שוויצרי מריר על הכרית ובחורף בקבוק חם בתוך השמיכה.
על אף שבגיל ההתבגרות ובבגרותה יעל מרדה בעיקר בקפדנות היתרה של ההורים ה'יקים', היא הייתה זו שהגשימה יותר מכל את שאיפות ההורים ובעיקר שאיפותיה של אמא.
יעל, האינטליגנטית שבינינו, קוראת ספרות טובה ופילוסופיה מאזינה למוסיקה קלאסית, ואמא מוצאת בה פרטנר לשיחות בנושאים אלה – שעניינו אותה יותר מכל.
יעל האידיאליסטית, הגשימה את החלום הציוני של ההורים והצטרפה לגרעין נח"ל שהתיישב בעין גדי. היא לחמה על עמדותיה הסוציאליסטיות למען צדק חברתי ושוויון.
גם בחייה הפרטיים הגשימה יעל את הלחום הציוני של קיבוץ גלויות. נישואיה ליחיא ה'מרוקאי' שימחו את ההורים במיוחד.
יעל שכך נטמעה בתוך משפחחת פרץ, לא שכחה את מקורותיה, ואת תפקידה כילדת אמצע. עיל הייתה הממרח המוסיף טעם לסנדוויץ' ושמשה דבק המחבר בתוך ובין המשפחות.
הרבה יותר טוב ינקה יעל ממקורותיה.
לרוע מזלה היא גם ירשה מאמא מחלת לב תורשתית קשה. לבה של יעל שכל שבר ריגש אותו, הלב שנתן כל כך הרבה לכל כך הרבה אנשים פשוט קרס.
אנחנו – אילנה ונורית, אחיותייך ליבנו כואב ועצוב, ועם זאת שומר בתוכו לתמיד, רגעים וימים משותפים של שמחה אהבה ואחווה.