נשמה יקרה
לפני כחודש הלכה לעולמה יקרה, יעל פרץ . אני כותבת לך, יעל יקרה , שכל כך הרבה דברים רציתי לומר לך ולא נאמרו ... לפתע נעלמת לי ואני מתקשה להאמין. הרי רק יום לפני כן עבדתי לצדך , דברנו , התעניינו , צחקנו, בנינו תוכניות להמשך , ועכשיו את אינך.
עוד בקיץ שעבר , חשתי צורך לומר לך עד כמה את משמעותית עבורי , חשובה ואהובה . התחלתי בחצי פה לומר לך שהדלת שפתחת בפני תורמת לי כל כך הרבה ואני חשה בת מזל לעבוד לצדך ובהנחייתך . כן , אף פעם לא נתת לי תחושה שאני כפופה לך בעבודה, תמיד יחד , בהתייעצות מקבלות החלטות ומטפלות במשפחות. היית שותפה מליאה בטיפולים – יודעת כל פרט על הטיפולים , נפגשת לשיחות עם ההורים ונותנת לי מתנה של חיבור בין הדברים והבנה מעמיקה ומקצועית. הכרתי אותך עם בואי למצפה רמון , לפני שנתיים וחצי . אחד המקומות הראשונים שבליתי בהם עם בתי התינוקת , היה במרכז לילד ולמשפחה . בכל יום חמישי בבוקר היה מפגש של אמהות ותינוקות. המרכז היה לי לחממה , מקום עוטף ומכיל, מקום בו אפשר לשאול שאלות ולהפיג חששות. התחושה הטובה נבעה בין היתר מעצם נוכחותך במקום. תמיד היית שותפה, מתעניינת ומנסה לעזור. יעל בעלת היכולת להכיר כל אמא באופן אישי – את הילד והסיפור המשפחתי . יתר מכל למדתי ממך את אהבת האדם, הסיפוק בלתת ולעזור לאחר , אמפטיה לכל אדם באשר הוא – אם זה ילד או מבוגר, מעדה זו או אחרת, כולם קבלו ממך מענה ותחושת נחמה. אהבתי להיכנס באמצע יום למשרדך ולראות אותך פועלת במרץ יחד עם זרימה מושלמת שכזו, כותבת , מדברת בטלפון, מתייחסת לילד שממתין בתור לטיפול ומחליפה כמה מלים עם אמו או אביו. כשעולה השאלה את מיד במקום עושה כמה טלפונים, מבררת וחוזרת עם תשובה . רבים האנשים והילדים שעברו אצלך לייעוץ וקבלו עזרה , מענה ואוזן קשבת גם אם אינם מטופלים של המרכז. לעתים ראיתי איך אמא שחייה מלווים בהתמודדות עם ילד בעל קשיים, מקבלת ממך הדרכה , חיזוקים ותקווה להמשך הדרך.
אני נכנסת היום להמשך עבודה עם הילדים ואת אתי כל הזמן. אני חשה אותך , יודעת שאת מביטה , מחייכת ומרוצה מן העבודה הטיפולית שנעשית בחדר.
תחושה זו מחזקת אותי ואני גאה על המשך העבודה שהייתה חלק ממך. יעל יקרה, בכל פנייה שלך אלי הרגשתי מיוחדת ואהובה . איך לא, אם בכל מענה לשיחתך אמרת 'היי יפתי'. עם הזמן גליתי כשישבת במשרדך שבעצם לכל טלפון וכמעט לכל אחת קראת כך , חשתי נעלבת כמו ילדה שאימה מעניקה אהבה שווה לכל הילדים... לא שתפתי אותך בהרגשת הנבגדת, התביישתי... עכשיו אני מבינה שזו בעצם הייתה מהותך – לפנות לכל אדם באשר הוא באמפתיה , סובלנות ואהבה כנה מהלב.
אני יודעת שלעולם השארת את חותמך במצפה רמון ובלבי שאותך כל כך . ביי יפתי