אהובה שלנו:
יום שישי, בבית , שעת ערב , הבית כבר מסודר וילדינו על טפם מתכנסים ועומדים לקבל את פני השבת , והבית מלא צחוק ומלמול של ילדים, תינוקות ושיחות , ואת יושבת על הכורסה, במרכז החדר , שקטה, חרישית, וקשובה לכל רחש ותנועה, במלוא תשומת הלב לכל אחד מאתנו.
כך מפויסת ושלווה, מאושרת. למראה רקמת החיים, שיצרת סביבך .
מידי פעם אמרת מלה או שתיים, חלק משיחה מתמשכת, שהתחילה אי שם ונקטעה לה כך פתע, כעבור כמה שעות .
אמא שלנו, סבתא כך קראנו לך, ידעת להיות אתנו, בתוך היום יום, במהלך השינויים והסערות, באהבה וברוך וברגישות. אלייך, ששום דבר אנושי לא היה לך זר, תמיד יכולנו לבוא ולפתוח את סגור לבנו בפנייך, בלי להתבייש, בלי להסתיר, כי תמיכתך הייתה לנו מראש ואמונך בנו היה ללא תנאי וללא סייג .
ללא מלים ומבעד למלים קראת אותנו , וכיוונת אותנו אל הדבר הנכון
באנו אלייך בעניינים שנראו לנו קשים, מסובכים, ואת בכמה מלים ידעת לתת להם את המשקל המתאים ולפתע היו פשוטים ומובנים .
עלייך שרו את אלה המלים:
" בגלל האופן שאת נוגעת , זהירה זהירה ולא פוגעת .
בגלל האופן שאת שומעת , את רחש החיים הנסתרים. "
יעל שלי ,מורת דרך, יותר נכון מורת דרכים ,מאירת דרכים.
הנה יצרת ברביבים במדבר נווה מופלא, שהיה מוקד אהבה ומשיכה, שאליו היו כל ערב שבים ומסתופפים, בנייך וכלותייך כבנות לך, ובני בנייך ובאי בית רבים אחרים, כי את ידעת ליצור את המרחב לכל אחד, עם אופקים , וזאת ללא ציפיות וללא ביקורת ושיפוט.
רק מצע של אמון, הקשבה ואהבה, שמתוכו עלתה ולבלבה הבחירה הנכונה.
למדת אותנו יעל לברך על החירות הזאת, לפעול, לדעת ולייחל.
וכמה היית גאה בילדייך ובנכדייך, ותמיד מופתעת לטובה. וכולם קשורים אלייך בעבותות אהבה, כל אחד בדרכו המיוחדת, ממש משהו ממך.
לעתים, כשהייתי מתלונן היית אומרת לי, תראה באיזו זכות נדירה זכית, שכל ילדיך על משפחותיהם בחרו לחיות בקרבת אמא ואבא.
יעל שלי,
נולדת עם המדינה, בקיץ הראשון שלה והיית הניחוח והתערובת המופלאה של החלום הציוני, הסוציאליסטי, של כל מה שרצינו וייחלנו למדינה הצעירה שלנו להיות, באופן מופלא התגלם בך הכול, ההיסטוריה, ההגשמה, כל אשר ינקת מבית הגידול של אבא אמא, של העלייה היקית, על כל קורותיה, בבית שחינך על ברכי תנועת ההשכלה, לרוחב דעת ואהבת ספר ויופי, לחופש דעה, סובלנות, כבוד ואהבה לכל מי שנברא בצלם. וכך גם כתבת כשהתחקית על בחירתך בעבודה הסוציאלית: " המקצוע התאים לי בשל העניין החברתי שהבאתי מהורי הציונים , שעלו וגרו בקיבוץ בשנתיים הראשונות, ותמיד היו פתוחים למצוקות חברתיות שונות".
ואחר כך יעלי היית בת בית שורשית של משפחתי וערכיה , כפי שאת מעידה על עצמך: "העניין החברתי התחזק עם הקשרים שיש לי עם משפחת בעלי – קשרים קרובים עם משפחה שמעורבותה החברתית גבוהה – דבר שמחזק את העניין החברתי שבי" כך גם חנכת את ילדייך ואת כל הסובבים אותך, לאהבה העמוקה לאדמה, לארץ, אהבה שאינה אדישה למה שמסביב. במעורבות ובמחוייבות, ובאהבת חיים וכמה אחריות, שעולה מעל גבי העלון, ועל גבי העיתון, בישיבות מזכירות, ובשיחות חולין ברחוב, בערב, ובנסיעותייך הארוכות באוטובוס. הכול נגע בלבך, כי את רצית עבורנו, עולם יפה יותר, עולם צודק ואנושי יותר.
כמו ביעקב השורה עם המלאך ויכול לו, כך התבוננתי בך בהשתאות ובהתפעמות בהילחמך את מלחמותינו הקטנות והגדולות, משכנעת, מתנדבת לעשות בכל לבך ובכל נפשך ולא הנחת עד שהבאת את הדבר על תיקונו. איך אמר הרב סויסה , יעל למדה אותי בדרכה מסירות נפש מהי .
הנה אנחנו כאן , משפחתך הגדולה, אני, ילדייך ונכדייך, אחיותייך ואחי וכל בני משפחותינו,
ואנחנו מתגעגעים נורא
מבעד לדממה,
מתגעגעים אל קולך המתוק, המתנגן ונוגע במיתרי נפשנו החבויים ומרעיד אותנו בקריאתך המיוחדת, שגורמת לרגש הנכון לדבר.
אל הרגעים שבהם לא מצאנו מלים לברכה, ואת בלי מאמץ שוררת לנו אותה .
אל הברכות והמסכות , שבהם צבעת את ימי חולינו בכל צבעי הקשת, ובאהבה רבה הפכת אותם לחג.
אל האופטימיות העמוקה, מליאת האהבה, שהיה בה פיכחון רב, שבצדו אמונה באדם ובפעולותיו.
אל מגע ידך האוהב והחם, אל דאגתך לכל, אל שובבותך, אל צחוקך היפה, פיזוזייך .
אל דרך כתיבתך הנדירה .
וכמה צר, ששירת חייך באמצע נדמה, כך פתאם, ללא הכנה, בדמי ימייך, והותרת אותנו בים של יתמות ללא סוף והחמצה שאין לה שיעור:
כל כך הרבה חלומות,שחלמת ,
- על הרחבת הבית והוספת מרפסת, כדי שלנכדינו יהיה מקום לשחק.
- סיימת זה עתה לתקן שני מאמרים, שמבוססים על עבודת התזה המיוחדת שלך, והם עומדים לראות אור בכתבים מדעיים ועוד מאמרים שהיו באמתחתך.
- על הרחבת עבודתך לעבודת דוקטור .
- על העמקה והרחבה של השירותים השונים לקהילה במצפה
- על עוד השתלמות, עוד חוג.
- עוד ישיבת מזכירות, שבה תשכנעי את כולם בערך ההסכמה. ועוד שאילתא, ועוד ברכה .
- ובינתיים גם לגדל שיער .
בימים האחרונים חווינו אתך תקופה של פריחה, ובפיך רק מלות אהבה ואושר. שלווה ומפויסת, ויופי ועדנה בפנייך הקורנים.
ראי, יעל, ראי את שפע נגוהות האהבה, שזרעת וטפחת, והם שבים ומאירים לך.
ראי יעל, אנו ממשיכים, את שבת האחים גם יחד בהקשבה לשירים המוכרים ולשולחן המשותף.
אנחנו מבטיחים לך, יקירה, שבכוח כל מה שלמדת אותנו על עצמנו, על אפשרויותינו, על חיינו, על אהבותינו, נמשיך, משפחתך היפה ואני, ביחד הנפלא שידעת לבנות.
ואת יקרה לי:
"השאירי לי אך זאת: את זכר
הדברים שגרמו לי לשעות אלייך
את הכאב ואת השמחה
ואת כל שמחת הכאב
שבשלה , שבשלו אני מודה ולא אבוש
שהכל היה כדאי
שהכל היה חיי."
תודה לך, אהבת נפשנו.
תודה לך, רעיה,
אמא,
סבתא,
אחות, דודה
בת משפחה
חברה .
תודה לך אהבת חיי.